החיים המודרניים והרעש שקיים בתוכם אינם מותירים לנו הרבה רגעים לעצור, לחזור לעצמנו וליקרים לנו. חלק מהתפתחות רגשית זו היכולת לדעת לעצור ולדבר עם הילד בתוכנו כמו גם הילד שלנו.
לחזור אל הילד שבנו (כשלנו) זה לאפשר לו להיות מי שהוא. להזכיר לו להאמין בעצמו ובדרך הייחודית שלו-על אף כל אותם אנשים ומצבים שיאמרו לו ״לא״, ו״ שזה לא אפשרי״ואולי פשוט כדאי לוותר...ולא לחלום יותר.
זכרו לחבק את הילד,לאהוב אותו,לחמול ולהיות שם בשבילו ללא תנאי ושיפוטיות. הזכירו לו שהכל נמצא בתוכו ,וכל מה שיחפוץ בו אפשרי ושלעולם ימשיך לחלום, ליצור,לדמיין,לשחק ולחפש משמעות.
ובאותה נשימה חשוב להזכיר לילד להסכים ליפול ואז שוב לקום ולגלות כל פעם מחדש את האומץ והחוסן שמתגלים בתוך הפגיעות והשאלות הקיומיות-שם מתגלה האדם שבנו. וכשזה קורה, זו ההצלחה הכי גדולה שנבקש עבור הילד או הילדה שגדלים לעיננו ומצויים תמיד בתוכנו.
Comments